בסיקור המרוץ הנשיאותי בארה"ב מוקדשת תשומת לב רבה לקול הנשי. על פי הסקרים, אובמה נהנה מיתרון משמעותי בקרב נשים לא-נשואות, ויתרון זה עשוי להעניק לו עוד ארבע שנים בבית הלבן. "האפקט הנשי" מורגש גם ביחס המחבק שאובמה זוכה לו בתוכניות טלוויזיה נשיות משפיעות כמו "The View", שם התארח באחרונה עם רעייתו.
בישראל, השפעת האפקט הנשי לא פחות משמעותית פוליטית, אך אף ח"כ, אף פרשן ואף סוקר לא מדבר עליה. השתיקה הזו די פתטית, בהתחשב בעובדה שבבחירות האלה, לראשונה בתולדות המדינה, עומדות בראש שתי מפלגות השמאל היהודיות נשים.
מי שמעיין, כמוני, בטורים הפמיניסטיים בעיתונות, קרא באחרונה ששבעה ארגוני נשים – שדולת הנשים, איתך-מעכּי, אחותי, מרכז מהות, העמותה להעצמה כלכלית לנשים, מרכז אדווה ורוח נשית – הודיעו על כוונתם להנחות נשים ישראליות להצביע עבור מפלגות מסוימות בבחירות הקרובות.
הארגונים טוענים, ובצדק, שלהצבעה הקבוצתית הנשית הייתה השפעה ממשית על תוצאות הבחירות הקודמות. ההנחייה השקטה של "ארגוני הנשים" הייתה אז להצביע עבור ציפי לבני, ואכן – לבני קיבלה את רוב קולותיה מנשים, בין היתר על חשבון מרצ.
"ארגוני הנשים" עוד לא הודיעו באילו מפלגות יבקשו מנשות ישראל לתמוך כעת, אבל קשה לי מאוד להאמין שהתמיכה תינתן למפלגה כלשהי המצויה ימינה ממפלגת העבודה.
המילים "ארגוני הנשים" מוקפות במרכאות משום שיש כאן בעיה. אמנם נכון, שדולת הנשים, איתך-מעכּי ואחותי הם ארגוני נשים מובילים (ארבעת האחרים בשביעייה פחות בולטים). אבל יש עוד מרכיב בזהות שלהם שהעיתונאיות הפמיניסטיות שכחו להזכיר: יש להן קשר הדוק למשפחת ארגוני "הקרן החדשה לישראל". להזכירכם: זו הקרן שסיפקה 92 אחוז מהציטוטים "הישראליים" שהופיעו בדו"ח גולדסטון הידוע לשמצה, ששימש להשחרת צה"ל ומדינת ישראל אחרי מבצע "עופרת יצוקה".
יהיה מי שיגדיר את "הקרן החדשה" כארגון פוסט-ציוני. אחרים יקראו לו ניאו-מרקסיסטי. הקרן עצמה תעדיף, מן הסתם, לומר שהיא מייצגת את כוחות הקדמה של "החברה האזרחית". בכל מקרה, לא מדובר בארגון שנמצא בקונצנזוס הישראלי.
הארגונים האלה ראויים אפוא להיקרא "ארגוני הנשים של הקרן החדשה". לכנות אותם סתם "ארגוני נשים", כפי שנהוג בעיתונות – זו הטעייה.
דרך מניפולטיבית
רכזת הארגונים, דורית אברמוביץ', אף מסבירה במאמר בפורטל נשים כי "לא האיום החיצוני, כביכול מאיראן, הוא זה שמדאיג את מרביתנו", אלא "האיום היומיומי" של "חיי הישרדות", וכי קבוצת ארגוני הנשים החדשה תדאג כי "לנשים בישראל תהא הזכות המלאה לחיות חיים שיש בהם ביטחון, ביטחון שלא נוסד מקנים של רובים".
זו דרך מניפולטיבית לומר לנשים שהן אמורות להיות פציפיסטיות מטבען, ולכפור בחיוניות הצבא. יש פה זלזול בוטה, לטעמי, בשפיותן ובשכלן הבריא של רוב הנשים בישראל, שמבינות שצבא חזק הוא צורך קיומי.
יותר מזה – ברגע שהארגונים הקיצוניים האלה מתיימרים לייצג את כלל הנשים, הם אומרים בעצם שההישג החשוב ביותר של הפמיניזם מ"הגל הראשון" – הזכות של כל אישה להשתתף בבחירות ולהצביע לפי ראות עיניה – ניתן לנשים על תנאי, וכי עליהן להצביע לנֵצח בהתאם לתכתיבי עסקניות שלא שאלו אותן לדעתן ולא נבחרו על ידן.
להתייצבות הפוליטית הגלויה של ארגוני הנשים בזמן בחירות, חייב להיות מחיר פוליטי לאחר הבחירות. עד היום נהנו הארגונים הללו מהילה של קונצנזוס ומתמיכה שחצתה קווים מפלגתיים. הדבר בא לידי ביטוי גם במעמדם הכמעט-ממלכתי בכנסת ובעיתונות, וגם ביכולתם לגייס תקציבים ממקורות ציבוריים ופרטיים.
נניח שבכנסת ה-19, ח"כ ציפי חוטובלי מהליכוד תמשיך לעמוד בראש הוועדה לקידום מעמד האישה (שהוקמה, אגב, לפני 20 שנה, ביוזמת ח"כ-דאז נעמי חזן ממרצ, לימים נשיאת הקרן החדשה, ובהשתתפות פעילה של ארגון שדולת הנשים). האם תמשיך לתת מעמד מוביל לארגונים שפועלים בגלוי לפגוע אלקטורלית במפלגתה? האם לא הגיע הזמן לעודד כוחות מתונים ושפויים יותר להנהיג את תנועת הנשים?
